מאת: הילית קרש מעצבת פנים

חומר שאינו נכרת

בעידן של חומרים מתועשים, השעם מציע עמדה כמעט רדיקלית: חומר מתחדש, ביולוגי, המתפקד כמערכת הנדסית מלאה.
שעם (Cork) מופק מקליפת עץ אלון השעם הגדל בעיקר באגן הים התיכון, במיוחד בPortugal ובSpain. הקליפה נקצרת אחת ל־9–12 שנים מבלי לפגוע בעץ — להפך, תהליך הקילוף מגביר את קצב ספיחת הפחמן שלו.

זהו חומר שאינו נכרת. הוא מתחדש.
האדריכלות מגלה אותו מחדש — לא כטרנד אקולוגי, אלא כחומר חושב.

---

מבנה מיקרוסקופי, ביצועים מערכתיים

השעם בנוי ממיליוני תאים זעירים מלאי אוויר (כ־90% מנפחו). המבנה הזה מייצר שילוב נדיר של ביצועים:

• בידוד תרמי גבוה — שמירה על טמפרטורה יציבה

• ספיגת קול משמעותית — NRC עד ~0.7 בעובי מתאים

• גמישות ובלימת זעזועים טבעית

• משקל קל במיוחד — כרבע מצפיפות המים

כל תא הוא קפסולת אוויר. כל לוח — מערכת וויסות.

השעם אינו משטח — הוא מערכת אקלימית זעירה.

---

ריצוף שעם: הקרקע שמגיבה לגוף

רצפת שעם אינה רק שכבה גמר — היא חוויה ביומכנית.
היא מפחיתה עייפות בעמידה ממושכת, בולעת רעשי צעדים, ושומרת על תחושת חמימות גם ללא חימום תת־רצפתי.

עובי מומלץ למגורים: 10–12 מ"מ
בחללים ציבוריים: צפיפות גבוהה יותר + שכבת גמר עמידה

השעם מתאים במיוחד:

• חדרי שינה

• חדרי ילדים

• סטודיואים

• חללי עבודה שקטים

---

חיפוי קירות ותקרות: אקוסטיקה נראית

לוחות שעם טבעיים ואגרגטים דחוסים משפרים את איכות השהייה במרחב. מעבר לבליעת קול, הם:

• סופגים אור ומרככים קונטרסטים

• יוצרים עומק טקטילי

• מאפשרים עיבוד צורני — גולמי או תלת־ממדי

זהו חומר שמוריד עוצמה חזותית — ומעלה ריכוז.

---

שעם כשפה: ממפרט נסתר לחומר גלוי

במשך מאות שנים שימש השעם כחומר טכני: אטמים, פקקים ובידוד נסתר.
במאה ה־20 הוא הופיע בגלוי — כרצפה, חיפוי, ריהוט ואף כחומר מבני.

המעבר אינו טכנולוגי בלבד — הוא תפיסתי.
השעם עבר ממעמד של פתרון טכני — לשפה אדריכלית מלאה.

---

---

יתרונות וחסרונות של שעם

השעם מתאים לחללים הדורשים חמימות ושקט — אך מחייב התאמת צפיפות, עובי וציפוי.

---

טעויות תכנון נפוצות

• התקנה על תשתית לא מאוזנת

• שימוש בפרופילים דקים מדי

• דבקים שאינם מותאמים

• ציפייה לאחידות מוחלטת

שעם הוא חומר אורגני.
מי שמקבל את אופיו — מקבל חומר שמתיישן בכבוד.

---

מתי לבחור בשעם — ומתי לא

כן, כאשר נדרש:

• שקט אקוסטי טבעי

• חמימות טקטילית

• קיימות כחלק מהקונספט

פחות מתאים כאשר:

• עומסי שחיקה קיצוניים ללא הגנה

• חשיפה ממושכת לשמש ישירה

---

דיאלוגים יוצרים עם שעם

 

 

פשטות מונוליתית — Jasper Morrison

ג'ספר מוריסון (נ' 1959, לונדון) הוא אחד הקולות הבולטים בעיצוב העכשווי האירופי. הוא למד ב-RCA בלונדון וב-HDК בברלין, ומזוהה עם תפיסת ה־Super Normal — עיצוב שאינו מחפש מחווה צורנית אלא דיוק תפקודי ושקט אסתטי.

בסדרת Cork Family שעיצב עבור Vitra (2004), הוא יצר שרפרפים ושולחנות צד מגוש שעם דחוס אחד. ללא חיבורים, ללא רגליים, ללא דקורציה.
האובייקטים מזכירים גזע עץ חתוך — כמעט פרימיטיביים — אך תפקודם מדויק ועכשווי.

מה שמעניין בעבודתו אינו הצורה אלא הבחירה: מוריסון מזהה בשעם חומר “שקט”, לא יוקרתי במובן המסורתי, אך אינטליגנטי. בכך הוא מחלץ את השעם מתפקיד טכני והופך אותו לחומר בעל נוכחות תרבותית.

השעם אצל מוריסון אינו חומר גימור — הוא מסה.

---

בית שלם משעם — Matthew Barnett Howland

מתיו ברנט האוולנד, אדריכל בריטי ומרצה ב-Architectural Association בלונדון, עוסק בשנים האחרונות במחקר חומרים ביולוגיים כחלופה לבנייה מבוססת בטון.

בפרויקט Cork House (2019, Berkshire, אנגליה), שתכנן יחד עם Dido Milne ו-Oliver Wilton, הוא בנה בית מבלוקים מוצקים של שעם מורחב.
הבלוקים מחוברים במערכת יבשה — ללא דבק, ללא בטון, ללא שלד נסתר.

המשמעות האדריכלית עמוקה:

• השעם משמש גם כשלד נושא עומס

• גם כבידוד תרמי

• גם כחיפוי פנימי

• וגם כחומר אקוסטי

המבנה ניתן לפירוק מלא וממחיש מודל של כלכלה מעגלית.
הבית זכה בפרס RIBA South Award ונחשב לאחד הניסויים הרדיקליים בבנייה ביולוגית עכשווית.

כאן השעם אינו פתרון משני — הוא המערכת כולה.

---

שעם כטקסטיל מבני — Suzaan Heyns

סוזאן היינס, מעצבת אופנה מיוהנסבורג, פועלת על הגבול שבין אופנה לאדריכלות. היא חוקרת חומרים קשיחים לכאורה והופכת אותם לבגדים בעלי נוכחות פיסולית.

בעבודותיה עם cork leather — יריעות שעם דקות על גבי מצע טקסטילי — היא יוצרת בגדים בעלי נפח ארכיטקטוני ברור.
החומר אינו “זורם” כמו בד, אלא שומר על צורה.

מה שמעניין הוא הדיאלוג בין גוף אנושי לחומר אדריכלי:
השעם נע, אך אינו מתמסר.
הוא גמיש, אך שומר על התנגדות.

היינס מדגימה כיצד שעם יכול לתפקד כחומר מבני בקנה מידה אינטימי — קנה מידה של גוף.

---

ניסוי בגבולות האלסטיות — Daniel Michalik

דניאל מישליק הוא מעצב וחוקר חומרים אמריקאי המתמחה בשעם למעלה משני עשורים. הוא שיתף פעולה עם יצרנים פורטוגזיים ובחן לעומק את תכונותיו הפיזיקליות.

בסטודיו שלו הוא:

• מקפל שעם בעוביים שונים

• מותח אותו עד קצה האלסטיות

• דוחס בלחצים משתנים

• חורט ומעבד שכבות

אחת התגליות המרכזיות בעבודתו היא “זיכרון החומר” — היכולת של השעם לחזור לצורתו לאחר דחיסה משמעותית.

בעבודות ריהוט ותאורה שפיתח, השעם מתפקד כחומר חי, כמעט אורגני, שמגיב למגע ולמשקל.
מישליק ממקם אותו בין טקסטיל למבנה, בין רכות למסיביות.

---

ההקשר הרחב: שעם כחומר תרבותי

רוב הדיון בשעם נותר בתחום הקיימות.
אך דרך היוצרים הללו מתברר שמדובר בחומר בעל פוטנציאל תרבותי:

• מוריסון — מונולית שקט

• האוולנד — מערכת בנייה שלמה

• היינס — טקסטיל ארכיטקטוני

• מישליק — ניסוי חומרי מתמשך

השעם עובר מהיער אל האובייקט, מהאובייקט אל המבנה, ומהמבנה אל הגוף.

השעם מזכיר לאדריכלות אמת פשוטה: לפעמים החדשנות הגדולה ביותר כבר צומחת ביער.

---

על הכותבת

הילית קרש היא מעצבת פנים הפועלת בצומת שבין חומר, מרחב וחוויה אנושית.
עם למעלה מ־25 שנות ניסיון בחללים מסחריים ומגורים, היא מרצה בשנקר ומומחית לחומרים.

לפרויקטים ותפיסת תכנון נוספת:
https://hilit.net